ראש דוד, וישלח ח׳

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

מפרשים:
1 ואתהלכה ברחבה בהקדמת תרגום יונתן ופענח רזא האמורה והיתה לבא"ר מילי מילי קטני בעניותנו. הלא מראש אומר אני כי בזה אפשר לפרש הכתוב בפרשהוישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. ויש להעיר מה זו שאלה הלא זה כמה וכמה שנים אשר יצחק ורבקה שלחו ליעקב פדן ארם לקחת לו אשה מבנות לבן אף הוא ראה ולזה לקח מחלת בת ישמעאל. ותו הממנו יפלא בכמה שנים כי יעקב נשא לאה ורחל וילדו לו בנים והלא הוא ידע שרחל עקרה וחשב לקחתה כמ"ש הפייט אדמון כבט שלא חלה וכו'. ותו דהוא שאל בכולל על הנשים וילדיהן ויעקב אע"ה השיב בפירוש הילדים וכו' והו"ל להשיב בכולל כמו שהוא שאל מי אלה לך השב ישיב אשר חנן אלהים את עבדך. וטרם אענה על פי דרכנו. אדברה וירוח לי ואפשר כי יעקב אע"ה שלח לומר לו עם לבן גרתי ואמרו רז"ל שרמז לו תרי"ג מצוות שמרתי והבין שאומרו גרתי כיון בזה שגייר רחל ולאה על דרך משז"ל בר"ר פ' פ"ד מגורי אביו מגיורי אביו. ולפי שכל דעתו על לאה ורחל סבר דגם יעקב כל עצמו להתנצל בזה ומטמין ברמ"ז שגיירן ויצא מכלל בן נח לגמרי ותו ליכא איסור שתי אחיות דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי זה הבין עשו במאמר יעקב עם לבן גרתי. ועל זה השיגו מי אלה לך כלומר רחל ולאה אחיות לך שאתה שומר המצוות וכונתו דלא יצא מכלל בן נח להקל אלא להחמיר ואסורות לך. ויאמר הילדים שתי התיבות בזקף גדול. כלומר עשה תנועות גדולות שיבין דלא צדק בכוונתו דאדרבא אומרו תרי"ג מצות שמרתי בא לאפוקי שלא יסבור דהמצוות משפט אלהי הארץ כדברי הרמב"ן ולא נשאם אלא מחמת שהיה בח"ל ועתה שבא לארץ רחל אסורה לו ויקחנה הוא עשו לזה אמר תרי"ג מצוות שמרתי גם בבית לבן ומה שנשאתים היה על פי הדיבר. וכי תימא מאן מוכח הילדים כלומר דהילדים הם מופת שהזיווג נאה וכמשז"ל כל הנושא אשה ההוגנת לו הויין ליה בנים בעלי הוראה. ותהי להפך הנושא באיסור כתיב הושע ה' ז' בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, וז"ש הילדים הן הן עדי ביאה אשר חנן אלדים אמותן את עבדך הוא הפה שהתיר לי האחיות ואשר חנן קאי לאחיות כי עיקר שאלתו העמק שאלה על שתי אחיות ויש"ב עליהן את אונ"ם פרי הבטן זרע קדש יתנו עדיהן שהזיווג נאה וכשר.